נועה רוזנברג, אוצרת לאמנות מודרנית במוזיאון תל אביב לאמנות, במפגש עם אמנית המניקור ובעלת סטודיו לציפורניים, ציפורנאז׳, מיכל בן יעקב.
תודה לסטודיו ציפורנאז׳
הפקה: עדי דהן
עריכת סאונד: נעמה בר–אור ונמרוד אלכסנדר גרשוני
מוסיקה: Vic Sage — Woodwork Signature Nation Remix
בין שיוף ומריחת ציפורן, מנהלות השתיים שיחה הנעה על הטווח הרחב שבין דמותה של קים קרדשיאן וסט (Kim Kardashian West; 1980) ידוענית ראליטי, מעצבת אופנה ואשת עסקים אמריקאית, לבין דורה מאר (1907—1997 ;Dora Maar), ציירת וצלמת ארגנטינאית־צרפתייה שנודעה גם כמוזה של פבלו פיקאסו — שתיהן נשים שהציפורניים שלהן הן לא פחות מאייקון תרבותי. בעוד הלק מתייבש, השיחה נודדת להשפעת סגרי הקורונה על חווית הצפייה באמנות ומעמדו של המוזיאון, לשחרור הציפורן מהמבט הגברי והפיכתה למשטח ביטוי, ושואלות בין היתר האם בניית ציפורניים ארוכות היא למעשה בחירה מכוונת בנכות?
מה שנדמה כשיחת חולין, מצליח לחדור מתחת לעור: האוצרת עמוסת התיאוריות מגלה שאמנות יכולה להיות פשוט יפה ומושכת, והאמנית שפרשה מעולם האמנות כדי לפתוח סטודיו לבניית ציפורניים, מגלה שהיא אולי גם קצת ציירת.
ההשראה לעיצוב הציפורניים שבחרו השתיים, הגיע מציורו של אנדרה דרן (1880—1954 ;André Derain), סירות דייגים בקוליור מ־1905 הנמצא באוסף מוזיאון המומה בניו יורק. הסירות, הדייגים, המים והנוף מתמזגים כולם למשטחי צבע עזים במשיכות מכחול חופשיות, קצרות ומלאות הבעה שהיו אופייניות לזרם הפוביסטי שהיה אז בשיאו.
המפגש שולפות ציפורניים הוא הפתיח לסדרת שיחות ומפגשים לא שגרתיים בין יוצרים מעולמות שונים על הקשר בין אמנות לתרבות.
