יצירות אמנות נדמות לעיתים לנוסעים סמויים. מוזיאון תל אביב לאמנות משאיל כעשרים עבודות בשנה למוזיאונים ברחבי העולם (ועוד כעשרים עבודות למוזיאונים ולמוסדות בארץ). לאחר שהמוסדות חותמים על חוזה השאלה מפורט, עוברת כל עבודה המשוגרת לתערוכה בחו״ל תהליך רסטורציה מקיף, ונבנה עבורה ארגז מיוחד המותאם למידותיה.
סקרן אותנו לבדוק, איזו עבודה מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות זכאית לתואר ״הנוסע המתמיד“, כיצירה המבוקשת ביותר מחוץ לישראל.
תודה לשושי פרנקל, רשמת המוזיאון, שהגתה את הרעיון למחקר זה
תודה מיוחדת לליאן וולף, שליוותה את תהליך הכתיבה במחקר מעמיק
עריכת טקסט: עינת עדי
חזית הציור
הפלנטה המבוהלת (1942) של מקס ארנסט (1891—1976) היא העבודה המושאלת ביותר מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. האמן העניק אותה במתנה למוזיאון ב־1954, ומאז ועד היום היא הוצגה ב־26 מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. מדוע דווקא יצירה זו כה מבוקשת?
הפלנטה המבוהלת היא אחד הציורים הראשונים שצייר ארנסט בארצות־הברית לאחר שהיגר אליה ב־1941. מבנה הציור מזכיר ציורי נוף מסורתיים: חלוקה בין שמיים וארץ בפרופורציות של שני־שלישים לעומת שליש, ועמוד דמוי גזע החוצה את הציור לשניים. רשת של קווים מעגליים צפופים בחלק העליון מצביעה על התרחשות קוסמית, ואילו החלק התחתון מתאפיין בטקסטורה מחוספסת, כעקבות שמותירה התייבשות של נוזל, ונראה כנוף שומם בראשיתי שרגל אדם לא דרכה בו, או לחלופין כנוף לאחר קטסטרופה אקולוגית.
מקס ארנט היה חבר בתנועה הסוריאליסטית, שנוסדה באופן רשמי על ידי אנדרה ברטון ב־1924. התנועה, שהמשמעות המילולית של שמה הוא ״מעל המציאות“, שאפה לקדם את היצירה באמצעות עקיפת ההיגיון ופנייה ישירה לתת־מודע ולחלומות, ולשם כך פיתחו חבריה טכניקות יצירה מקוריות, בהן משחקי אסוציאציות וטכניקות של ״אוטומטיזם“. העבודה הפלנטה המבוהלת היא דוגמה לשאיפה לעקיפת מנגנוני המחשבה באמצעות טכניקות מעין אלה.
אוטומטיזם
האוטומטיזם הוא שם כללי לשיטות היצירה שאימצו אמנים סוריאליסטיים כנקודת מוצא לפיתוח דימויים תוך שחרור האמן מכבלי ההיגיון. אחת הטכניקות שפיתחו הייתה שרבוט מוטורי ספונטני שנעשה ללא שליטה, כתנועת רפלקס — ״בלי בקרה ובחופש מוחלט“, הסביר ארנסט. בציור זה הוא ניכר במארג הקווים האליפטיים ובנקודות המזכירות סימון של מסלולי כוכבים.
תנודות
את טכניקת התנודות (oscillation) המציא ארנסט, כפיתוח של רעיון הציור האוטומטי. הוא הסביר: ״זה משחק ילדים. קשור קופסת צבע ריקה לחוט באורך מטר או שניים, נקב חור קטן בתחתית ומלא את הקופסה בצבע נוזלי במידה מספקת, כך שיוכל לזרום בחופשיות. תן לקופסה להתנועע מקצה החוט מעל חתיכת בד שהנחת על משטח שטוח, אחר־כך שנה את כיוון הקופסה על ידי תנועה בידיים, בזרועות, בכתף ובכל הגוף. קווים מפתיעים יטפטפו על הבד. אז מתחיל משחק האסוציאציות.“
ארנסט מצוטט בתוך: דורית יפעת, ״האוטומטיזם הסוריאליסטי וגלגולו ב׳ציור הפעולה׳ האמריקאי“, רבעון מוזיאון תל אביב לאמנות, 1985.
דקלקומניה היא טכניקה שהתפתחה במאה ה־18 באנגליה, אך ארנסט ליטש וחידד אותה. בטכניקה זו, מועבר צבע לח מבד אחד למשנהו באמצעות הצמדת שני הבדים זה לזה ושפשופם. הצורות המקריות שהתהוו בתהליך זה בעבודה שלפנינו נדמות לנוף מיתי ומסתורי, הפותח אפשרויות רבות לדמיון. ארנסט התעניין במיתוסים ובשאלות הנוגעות ליסודות היקום. הדבר ניכר בעמודים דמויי הטוטם, המרמזים על כוח מאגי ששולט בנוף הבראשיתי השומם, הנדמים גם לגזעי עץ או לנטיפי מערות עתיקים. באופק נראית רצועת ים צרה, כמעט נעלמת.
הציור האוטומטי וטכניקת התנודות שהמציא ארנסט היו כוח מפרה בהיווצרותו של ״ציור הפעולה“ של האמן ג׳קסון פולוק (1912—1956) בשנות החמישים בארצות־הברית. פולוק פגש לראשונה את הרעיונות הסוריאליסטיים בניו־יורק, שם התקבצו רבים מהאמנים שברחו מאירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. את ציורי הטפטופים שהיו לסימן ההיכר שלו פיתח פולוק בעקבות התבוננות בטכניקות האוטומטיזם ששימשו את ארנסט בציורו הפלנטה המבוהלת.
גב הציור
על מנת לחקור יצירת אמנות וללמוד עוד על נוכחותה בעולם, יש לגשת אל הגב שלה — verso, בעגה המקצועית. שם נמצאים פרטים מזהים שונים, בהם תאריך היצירה עם חתימת האמן, מדבקה של הגלריה שבה נמכרה, חותמות מכס, תיעוד של מכירות פומביות ועוד. גם על היסטוריית ההשאלות של היצירה ניתן ללמוד כך, שכן כאשר מוזיאון משאיל אותה לתצוגה במוסד אחר, מוצמדת אליה מדבקה עם פרטי התערוכה ותאריכיה.
ב־1999 הושאל הציור הפלנטה המבוהלת למוזיאון מונטריאול לאמנויות יפות בקנדה, עבור תערוכת ענק שהעלה לציון סוף המילניום. התערוכה ביקשה לחקור כיצד הגיבו אמנים במאות ה־18 וה־19 לתפניות בחקר היקום והקוסמוס, באמצעות 375 פריטים — בהם ספרים, ציורים, פסלים, מפות, כלים מדעיים, אבנים וצדפות.
מתוך קטלוג התערוכה: ״בנוף החזיוני הפלנטה המבוהלת, הכולל שני לוחות, הופך האמן אירוע מתולדות האנושות לאירוע בעל משמעויות קוסמיות. […] משני צידיו של עמוד עצום המוכתם בדם […] מייצגים נופים מאובנים את אירופה החרבה. […] בהליך הדקלקומניה האוטומטיסטי נעשה שימוש להשגת אפקט של הרס הזייתי. […] משמאל נראית תנועה סדורה של כוכב לכת במסלולו על רקע שמיים תכולים. מימין, על רקע בצבע אוקר, מעניקה התנועה הכאוטית של אותו כוכב לכת משמעות קוסמית לעבודה כולה, בהובילה אותנו מהרס המלחמה להרס היקום“. (ז׳אן קלייר)
מתוך כלל נסיעותיו בעולם, ביקר הציור הפלנטה המבוהלת בגרמניה יותר מבכל מקום אחר: הוא התארח באחת־עשרה תערוכות במדינה זו.
ארנסט נולד ב־1922 בגרמניה, בעיר בריהל שבחבל הריין. הוא היגר לפריז ב־1922, שם היה לחלק מחוג האמנים הסוריאליסטים. בזמן מלחמת העולם השנייה נאלץ לברוח מאירופה לארצות־הברית, לאחר שהוכרז אישיות בלתי רצויה ואף הוחזק במעצר בדרום צרפת כמה פעמים. לאחר המלחמה, ב־1951, התקיימה תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו בעיר הולדתו בריהל. כיום יש בה מוזיאון לאמנות המוקדש ליצירתו.
התערוכה ״אל מול ההיסטוריה“, שהוצגה במרכז פומפידו בפריז ב־1996, התחקתה אחר תגובותיהם של אמנים לאירועים היסטוריים מאז עליית הכוחות הטוטליטריים באירופה ב־1933. הייתה זו תערוכה כרונולוגית מרשימה, המחולקת לארבע תקופות, ובה 450 עבודות (ציורים, פסלים, תצלומים ועבודות וידיאו) של למעלה ממאתיים אמנים.
העבודה הפלנטה המבוהלת של מקס ארנסט הוצגה לצד יצירות סוריאליסטיות נוספות, בהן הפנים של המלחמה (1940) מאת סלוואדור דאלי ודגל שחור (1937) מאת רנה מגריט. כך אפשרה התערוכה להתבונן בעבודתו של ארנסט בהקשר היסטורי, כתגובה לחורבן הקטסטרופלי שהמיטה מלחמת העולם השנייה.
מתוך קטלוג התערוכה: ״בכל תקופה נותנת האמנות ביטוי לבעיות המרכזיות והמהותיות המעסיקות את החברה האנושית. […] מדענים, הוגי דעות ואמנים ניסו להתמודד עם המציאות החדשה, לקבוע מחדש את מקומו של האדם, אשר חרג מבדידותו הפלנטרית וניצב בראשית הדרך לכיבוש החלל“. (מארק שפס)
בתערוכה זו הדגים הציור הפלנטה המבוהלת את עניינו הרב של ארנסט בתופעות קוסמיות. ברבים מציוריו תיאר שמשות וירחים, גרמי־שמיים וגלקסיות. בנוסף לנושאה ולהיבטיה הצורניים, התאימה העבודה לנושא התערוכה בשל ההקבלה שהיא יוצרת בין המקריות בציור וחוקיות הטבע.
ב־2015 הוזמן מוזיאון תל אביב לאמנות ״להתארח“ ולהציג עבודות מאוספיו במרטין־גרופיוס־באו, ברלין. התצוגה כללה שישים עבודות ממגוון מחלקות המוזיאון. הציור הפלנטה המבוהלת הוצג לצד עבודתו של ג׳קסון פולוק, פריזמה (1947) בהקשר תולדות־אמנותי שהדגים את השפעת טכניקת התנודות הסוריאליסטית של ארנסט על אמנים אמריקאים בשנות ה־50, ובפרט על טכניקת ״הטפטופים“ שפולק פיתח ושיכלל במהלך הקריירה שלו. הקווים השחורים בחלקו העליון של הציור של ארנסט נראים מסודרים ו״מבויתים“ לעומת חוסר השליטה והאקראיות ביצירותיו של פולוק.
בארכיון של מוזיאון תל אביב לאמנות שמורים כמה מכתבים ששלח מקס ארנסט בשנות החמישים של המאה העשרים למנהל המוזיאון דאז, אויגן קולב. במכתב מספטמבר 1954 הוא מביע צער על כך שהם לא נפגשו פעם נוספת בפריז, אך שמח להודיע על תרומת העבודה הפלנטה המבוהלת למוזיאון (תוך ציון כתובת בפריז שממנה יש לאסוף אותה) — ואף מבטיח לשלוח כמה עבודות על נייר. המכתב מסתיים באזכור המפגש שלהם האחרון בוונציה ובהבעת ציפייה לשוב ולהיפגש.
לסיכום, מדוע הפלנטה המבוהלת כה מבוקשת במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם?
נראה שהסיבה נעוצה בכמה גורמים: נושא העבודה התאים להתמקדותן של תערוכות רבות בעולם בנושאים קוסמיים ואפוקליפטיים בתקופת מעבר המילניום. היא נכללה בתערוכות רבות גם בשל טכניקת התנודות שבה השתמש ארנסט ליצירתה. זוהי טכניקה מרכזית בהתפתחות הציור הסוריאליסטי — ובזכות גודלה ואיכותה, הפלנטה המבוהלת היא אחת היצירות הבודדות שנעשו בה המתאימה לתצוגה מוזיאלית. בשל השפעת טכניקת התנודות על יצירתו של ג׳קסון פולוק ועל התפתחות זרם האקספרסיוניזם המופשט בארצות־הברית נכלל הציור של ארנסט גם בתערוכות שביקשו להציג הקשרים רחבים של תולדות האמנות.
גם במילניום הבא צפויים לפלנטה המבוהלת טיולים רבים ברחבי העולם. מסעותיה הבאים יהיו לוונציה ולפרנקפורט, עבור תערוכה נודדת שתיערך ב־2022.
למזלנו הרב, על מנת ליהנות מהעולמות הקסומים שהיא מציעה עלינו להגיע רק לגלריה מיזנה בלומנטל במוזיאון תל אביב לאמנות — ממש כאן, קרוב לבית.
״אם יישלח פתאום המבט למעלה, לעבר הגבהים, תורגש עצם התגלותו המוחצת של עולם אחר, נפלא אף הוא. המשמעויות של שמשות, ירחים, תמונות־כוכבים, ערפיליות וגלקסיות — כל חלל העולם מחוץ לתחום כדור־הארץ — התמקמו במאה השנים האחרונות במידה גוברת והולכת בתודעה האנושית, […] וקרוב לוודאי שייוותרו שם דרך קבע“.
אנדרה מאסון, מטמורפוזה של אמן (ז׳נבה, 1956), כרך 1.